פסק דין: גמלת סיעוד גם בבית אבות (תקדים משפטי)

עד לאחרונה, נהוג היה לשלול את זכאותם לגמלת סיעוד, של קשישים המתגוררים בבתי אבות (בעיקר כאלה שנמצאים בפיקוח).

פסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט, הביא לשינוי של תפיסה גורפת זאת. שלילת גמלת הסיעוד מותנית בכמה מבחנים ותנאים שיש להעמידם לבדיקה לפני שלילת הגמלה.

הדבר ראוי לציון, מפני שגמלת סיעוד משמעה הטבה גדולה לקשישים נזקקים ומוגבלים. שלילת הגמלה באופן גורף, מקשישים המתגוררים בבית אבות סיעודי לא רק שאיננה נכונה, היא גם עומדת בסתירה להוראות החוק ולתכליתו כפי שבית הדין מפרש אותו.

מהי גמלת הסיעוד?

לפני שנראה מה הביא את בית המשפט לדחות את טענת הביטוח הלאומי בדבר זכותו לשלילת הגמלה, ראוי להבין מהי בכלל גמלת הסיעוד שבה מדובר.

אף על פי שההטבה מכונה "גמלה" חשוב לציין שגמלת הסיעוד יכולה אמנם להינתן בכסף מזומן, אולם על פי רוב המצב שונה.

הזכאים לגמלת סיעוד, אשר נמצאו כעומדים בקריטריונים שונים שקבע המוסד לביטוח הלאומי, מקבלים שירותים שיסייעו להם בניהול שגרת החיים. שירותים אלה – שווים נאמד בלא מעט כסף, אבל לא פחות חשוב מכך הוא ההיבט של איכות החיים המשופרת שהם מאפשרים לזכאים.

מלבד השירותים להם זכאי הקשיש, הרי שהזכאות לקצבה מאפשרת לקבל גם הנחה משמעותית בתשלומים למוסדות כמו חברת חשמל, וכן הנחה בתשלומים עירונים (ארנונה) ובתשלום עבור מים.

מדוע לשלול את הגמלה?

על פי החוק, קשישים אשר מתגוררים במוסדות סיעודיים אינם זכאים לקבל את גמלת הסיעוד. ההיגיון העומד מאחורי חוק זה הוא שהמוסד הסיעודי שבו מתגורר הקשיש אמור לספק את כל השירותים שלהם הוא נזקק.

מאחר שכך, ומאחר שהמוסד הסיעודי מקבל תשלום עבור החזקתו של הקשיש, הרי שאין כל טעם להעביר הטבות שוות כסף גם מן המוסד לביטוח לאומי שיכול לעשות שימוש אחר בתקציב שנחסך.

במקרה שנדון בבית המשפט, עלתה הטענה שהקשישה איננה זכאית לגמלת סיעוד מפני שמדובר במוסד סיעודי לכל דבר.

מדוע לא לשלול את הגמלה?

הסיבה שלא תמיד ראוי לשלול את גמלת הסיעוד מקשיש המתגורר בבית אבות, ואפילו אם מדובר בבית אבות סיעודי, היא שלא תמיד מצבו של הקשיש היא סיעודי מלא. לא תמיד הקשיש גם מקבל את הטיפול התחליפי במסגרת המוסד לזה המתקבל באמצעות גמלת סיעוד.

לעיתים, הקשיש עשוי להיות מוגבל בחלק מפעילויות היום יום שלו, אך לא עד כדי הגדרתו כסיעודי הזקוק לליווי סיעודי מלא.

יתר כל כן, ישנם בתי אבות סיעודיים, אשר מנהלים כמה מחלקות נפרדות – הן סיעודיות והן לא סיעודיות, ועל כן המתגוררים בהם אנשים שזכאים לשירותים שונים ונבדלים אלה מאלה.

במקרה שנידון בבית המשפט, טענה הקשישה שאמנם המוסד שבו היא מתגוררת כולל גם אגף סיעודי לכל דבר, אבל היא עצמה איננה מתגוררת בו. יתר על כן, השירותים שהיא מקבלת מבית האבות בתור קשישה עצמאית, אינם כוללים ליווי מלא אלא תמיכה חלקית בלבד.

החלטת בית הדין

לאחר שקילת מכלול השיקולים והראיות שהובאו בפניו, ראה בית המשפט לנכון לפסוק כנגד המוסד לביטוח לאומי בסוגיה זו. המקרה שהובא לפתחו של בית הדין, שעסק בקשישה מוגבלת אך שאיננה סיעודית, הוכיח למעלה מכל ספק שגם בבתי אבות סיעודיים עשויים להימצא מחלקות שאינן סיעודיות.

שלילת גמלת הסיעוד מאדם שזקוק לה איננה יכולה להיות אוטומטית וגורפת. כאשר מדובר באדם נזקק, שאיננו מקבל ליווי סיעודי ושירותים סיעודיים כגון ליווי צמוד של אחיות ורופאים, שלילת הגמלה איננה צודקת וגם איננה עומדת במבחן הוראות החוק.